פסק-דין בתיק ת"א 13640/04

1.    התובעת, פנינה פרל - נוימרק, העמידה לרשות הנתבע הלוואה בסכום השווה בשקלים                ל-  100,000$ - מחציתה ניתנה לו בנובמבר 1997, ויתרתה כעבור מספר חודשים.

לפי תנאי ההלוואה, היה על הנתבע לפורעה בסכום אחד, כעבור 3 חדשים ממועד העמדת המחצית השניה של ההלוואה לרשותו.

תחת זאת, הוא שילם לתובעת מעת לעת, במהלך השנים 1999-2002 תשלומים בני 4,000 ש"ח. הסכום הכולל של התשלומים שבוצעו, עומד על 96,000 ש"ח שהם 22,674$ לפי השערים היציגים של הדולר במועדי ביצועם.

עתה דורשת התובעת את הפירעון של היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה בתוספת פיצוי מוסכם מראש בשל הפרת הסכם ההלוואה, ומעמידה את תביעתה על סכום של 514,453 ש"ח.

2.    הנתבע אינו כופר בכך שקיבל את כספי ההלוואה, אך טוען שהוא אינו חב לתובעת כל כספים שהם בגינה.

בפי הנתבע 2 טענות מרכזיות:

התביעה הוגשה רק בינואר 2004, כמעט כחלוף 7 שנים ממועד מתן ההלוואה. זהו אפוא לדעתו שיהוי ניכר " אשר מלמד על שימוש לרעה בהליכי משפט ושימוש הנגוע בתום לב", בין היתר משום שבעצם הגשת התביעה יש משום "פגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע (סעיפים 8 ו-10 לסיכומי הנתבע);

אין מדובר בהלוואה כי אם בכספים  " אשר הושקעו על ידי התובעת, מרצונה החופשי, באתר אינטרנט, אשר נקלע להפסדים כלכליים", אלא ש" כשלונה העסקי של התובעת אינו מצוי בתחום אחריותו האישית של הנתבע" שבעצמו נשא בהפסדים בגין אותו אתר (סעיף 16 לסיכומי הנתבע).

3.    טענת השיהוי.

שיהוי בהגשת תביעה על ידי נושה, הוא כשלעצמו, אינו מקים לחייבו עילה המזכה אותו בקיצור תקופה ההתיישנות הקבועה בחוק. ההלכה היא, כפי שנפסק ב- ע"א 206/75, סלון 100 בע"מ נ' פנטריסה בע"מ, פ"ד לו(1), 732: " כי שיהוי יכול להביא לדחיית תביעה על פי הדין רק כאשר אין בחוק החרות הוראת התיישנות", והרקע להלכה זו, כדברי השופט עציוני אשר מובאים שם בהסכמה : "החוק האנגלי ובעקבותיו גם היודיקטורה שלנו, מבדילים בין טענת התיישנות לבין טענת שיהוי ולפיהם אין לעורר טענת שיהוי כשהיא נטענת נגד תביעה אשר יסודה בזכות שבדין, וכי במקום שהחוק קובע תקופת התיישנות מסויימת אין מקום לטענת שיהוי".

לא כל שכן שכך הוא במקרה זה, שבו עצם העלאת הטענה של שיהוי  - אינו במקומו.

הנתבעת קבלה בגין ההלוואה תשלומים צנועים של 4,000 ש"ח אומנם לא ברציפות, אך במשך תקופה ארוכה למדי. התשלום האחרון בוצע באוקטובר 2002, ותביעה זו הוגשה כאמור בינואר 2004. לכל היותר אפוא ניתן להסיק מהתנהלות התובעת, שכל עוד לא חדלו התשלומים הללו, הייתה היא נכונה להשעות את תביעתה להחזר מידי של מלוא היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה. זה ולא יותר מזה.

ברי שעצם העובדה שהתשלומים הללו בוצעו ולאורך זמן, אינה מתיישבת עם האפשרות שהתובעת זנחה את זכותה להיפרע בגין ההלוואה, וזניחת התביעה היא בכל מקרה תנאי בסיסי להכרה בטענת שיהוי.

ומכל מקום, הנתבע אשר מלין על כך שהתובעת ראתה להגיש כנגדו את התובענה רק משחדלו התשלומים בני ה-4,000 ש"ח - מה שמעיד לדעתו על כך שהתובעת מעולם לא התכוונה לתבוע את פירעון ההלוואה - בוודאי אינו יכול להיבנות מכך שהוא מצא לנכון להפסיק גם את התשלומים האלה. אין לו אלא להלין על עצמו אם הדבר הניע את התובעת לדרוש סילוק מלא של יתרת ההלוואה.

אוסיף עוד: כפי שאני רואה את הדברים, הנתבע פשוט "הרדים" את התובעת באמצעות התשלומים בני  4,000 ש"ח, ונאמנים עלי דבריה שהוא השיב על פניותיה: " תחכי עוד חודש, עוד חודשיים. הכל יסתדר הכל ישולם לך..." (עמ' 6 לפרוטוקול), וכן שהיא לא רצתה לתבוע אותו משום ש" נתתי לו עוד צאנס. כי הוא הבטיח לי שאוטו אוטו הוא יתן לי את הכסף וכך עבר הזמן. חשבתי לתבוע אותו, אך אני אדם שמאמין באנשים, בגלל זה עשיתי את השטויות, אך חשבתי שהוא מעוניין להחזיר לי את הכסף, כאשר ראיתי שהוא לא התייחס אלי ולא מפקיד כספים, הגשתי תביעה" (עמ' 7 לפרוטוקול).

לדברים הללו יש הד בדברי הנתבע עצמו משום שהוא מאשר בתצהירו שהסכומים בני 4,000 ש"ח הועברו לתובעת " בעקבות תחנוניה החוזרים ונשנים..." (סעיף 25 לתצהיר). הוא רק סבור שעשה עם התובעת חסד בזה ששילם לה את הסכומים הללו.

4.    האומנם השקעה.

הנתבע טוען בכתב הגנתו שמדובר בתביעה שקרית, טרדנית, וחסרת תום לב, כל כך משום שאין מדובר בהלוואה שהועמדה לו אישית, כי אם בהלוואה לחברה שהוא ניהל - זה למרות העובדה שהצדדים להסכם ההלוואה הם התובעת והנתבע -  וכן ש " כספי ההלוואה העניקו לתובעת מניות בחברה, ובכך למעשה ביצעה התובעת רכישת מניות בחברה" (סעיפים 9 ו- 19.4 לכתב ההגנה).

בתצהירו נזהר הנתבע מלטעון שמדובר בהלוואה שניתנה לחברה, הוא "רק" מסביר שכספי ההלוואה, היו מיועדים להשקעה בפרוייקט של פיתוח אתר אינטרנט  וש" התובעת היא שבקשה להצטרף לפרויקט היי-טק שיזמתי וניהלתי באצעות החברה". לדבריו, מדובר " באתר אינטרנט שהוא אתר משחקים" ולתובעת " ניתנו מלא ההסברים אודות הפרוייקט ו/או הסיכונים הכרוכים בו, באופן שהפרויקט בוצע בהסכמתה המלאה".